המחלקה היהודית בשב"כ מעלילה על ילדים

עו"ד יורם שפטל מדבר על מעצר השווא של שני ילדים שהואשמו בהצתת מסגד שכלל לא הוצת. 
כנסו לשמוע את העו"ד התותח מדבר אמת !

סדר הפרשת חלה

מכתבה של רויטל - חובה לקרוא

 מכתבה של רויטל

אחיותיי היקרות.. אני כותבת אליכן ברגעי האחרונים, בשארית הכוחות שנותרו בי, אני כותבת בדמעות ובדם ליבי השבור והמיוסר.. כן, אני, רויטל אברהם בת 19 עומדת לפני הסוף, צעירה אבל השערים בפני נסגרים.. אני מרגישה כמו פרח יפה שסוגר את עלו.. גם אני כמותכן חלמתי רבות על הילדים שיוולדו לי, הבעל שאחיה איתו, המקצוע שאעסוק ועודד.. אבלל..אלוקים גזר אחרת, והיום אני יודעת שאם הייתי חיה את חיי אחרת זה לא היה קורה. נולדתי למשפחה דתית במרכז הארץ.. מיום שעמדתי על דעתי ידעתי שאני ילדה יפה.. מאז שהייתי ילדה בגן הייתי מאוד מושכת תשומת לב בתווי פני המיוחדים, גדלתי בידיעה שנתברכתי ביופי נדיר, ואני לא מגזימה, מנת היופי שקיבלתי היא משהו יוצא דופן במיוחד. הוריי החכמים ניסו תמיד לגמד בעיניי את עצם היותי יפה והשתדלו להמשיך בסדר חיים תקינים ובלי התייחסות מיוחדת, אבל אני שהייתי ילדה חכמה מאוד גדלתי וטיפחתי את היופי הזה יותר ויותר, העידוד מצד החברה גרם לי להבין שביופי אפשר לקנות-חברות, מעמד וכבוד.. עשיתי את זה בכל דרך, למדתי להבין שיופי כמו שלי צריך לנצל.. דאגתי להיראות טוב, יותר מידי טוב. אהבתי ללבוש בגדים צמודים שיבליטו את גופי. שערי הארוך, המיוחד היה תמיד גורם להתפלאות רבה וכך כל פרט במראי החיצוני נמדד בתשומת לב רבה, איך אפשר לבלוט יותר, להיראות יותר. במיוחד אהבתי לצאת בחצאית צרה וקמרה כשלרגלי מגף ארוך. נהנתי לחוש איך מבטי האנשים נדבקים בי לרגעים ארוכים.. בעוונותיי זה עשה לי טוב! כשמורותיי לתיכון קלטו את המצב וניסו לשנות היה כבר מאוחר, נמשכתי בחבלי קסם למעגל הזה שנקרא-להראות, להתבלט. זכרוני מילותיה של מורתי- "רויטל, קיבלת מתנה נדירה, יופי מיוחד, זה הניסיון שלך. שמרי עליו מכל משמר יבוא יום וכל היופי הזה ינתן לאדם המתאים".   הייתי מראה שהדברים חודרים לליבי אבל בעצם הם כלל לא נכנסו דרך אוזניי.. הייתי שיכורה מרדיפה אחרי עוד בגד בולט, ועוד מראה שחצן שיסובב את כולם.. היום אני יודעת בוודאות שהכשלתי מאות ואולי אלפי אנשים בלבוש שלי..עשיתי זאת בהנאה אמיתית. האיתות הראשון היה בערב אחד..עמדתי במטבח וטיגנתי חביתה, שערי הארוך היה אסוף וקצוותיו נגעו באש שמתחת למחבת. בתוך שניות הפך שערי ללהבה של אש גדולה ואדמונית. שערי היפה נשרף, אבל אני ניצלתי. זכורני איך שכבתי בבית החולים בוכה בהיסטריה מרוב צער על שערי השרוף ואבי יושב לצידי מנחם ומרגיע- "רויטל, ה` עשה לנו נס יכולת כולך להישרף.. אנא,תביני זה לטובתך, תשתני והכל מאחורינו". אבל אני לא שמעתי, היית אז בת 16 ותוך שנתיים גדל שערי והתייפה.. והמעשה, האיתות נשכח מליבי לגמרי. תמיד הייתי אהובה בכיתה אף פעם לא סבלתי מבדידות או כאב.. כל מה שביקשתי ניתן לי מיד, כך עברתי את חיי. בגיל 16 מטבע הדברים גדלתי והתייפתי, לא יכולתי שלא להתאפר זה כבר הפך להיות חלק מימני באותה התקופה הסתבכתי קצת יותר לעומק, אני לא יכולה לפרט על זה קשה לי מאוד אבל תבינו... שכחתי לספר, הייתה לי סבתא צדיקה שהייתי קשורה אליה מאוד.. היא מאוד כאבה את המצב הרוחני שלי והייתה מנסה בכל דרך לחזק אותי, היא הייתה נותנת לי כסף לקנות בגדים יותר צנועים אבל גם זה לא עזר..תקופה קצרה אח"כ כשהייתי בת 16 וחציי היא נפטרה. בכיתי עליה נורא..היא הייתה חלק מהעולם שלי ולא הבנתי איך העולם יכול להמשיך להתקיים בלעדיה.. לאחר תקופה התאוששתי. אני חייבת לציין שהמוות שלה גרם לי להתחזקות קלה אבל תוך כמה חודשים חזרתי למעשיי ואף הגברתי אותם. ככל שהגיל התבגר כך נעשיתי יותר שחצנית ובולטת. ובסוף הגיעה ההתראה השניה.. באחד הלילות חלמתי על סבתא שלי היא ישבה על אבן ובכתה.. עמדתי לידה ושאלתי אותה-"סבתא, למה את בוכה?!" היא הצביעה על ראשה ולא אמרה מילה. התעוררתי מזועזעת, ניסיתי להירגע והצלחתי. מעשה זה פרח מזיכרוני עד מהרה וכך גם האיתות השני עבר בלי התייחסות ואז זה הגיע..אמנם בהדרגה אבל בעיקביות. בהתחלה אלו היו כאבי ראש סטנדרטיים. אמא שלי אמרה שאני עייפה ולומדת קשה ושאקח לי מנוחה, אבל הלב שלי הרגיש אחרת. כעבור חודש לא יכולתי לעמוד מרוב כאבי ראש, היה ניראלי שמשהו שם עומד להתפוצץ לרסיסים. הדרך למרפאה הייתה מלאת חששות וכך גם הציפייה לתוצאות של הבדיקות המקיפות. כשישבנו אמא ואני בחדרו של הרופא, הפנים שלו אמרו הכל.. "כזו בחורה יפה וכ"כ חולה"- פרצתי בבכי וביקשתי הסברים. גם אמא בכתה היינו חסרות אונים המציאות עלתה על כל דימיון... אני נושאת גידול ממאיר בראש, המוות הוא עניין של זמן.. אני לא זוכרת איך הגענו הבייתה באותו יום, אני זוכרת רק הרבה דמעות, כאב וחוסר אונין מוחלט. לפתע נזכרתי בחלום, בסבתא הבוכה ומצביעה על ראשה. אך, אולי אם הייתי מתייחסת לאיתותים הכל היה ניראה היום אחרת.. אבל אני המשכתי במעשיי בלי שום התייחסות.. ביום המחרת הלכנו לבית החולים, בחלומות השחורים ביותר לא האמנתי שהטיפולים האלו כ"כ כואבים זה פשוט מוות הרגשתי ששורפים לי את העצמות את הדם את כל מה שיש לי מבפנים..

אלוקים הטוב..אתה טוב ואני לא שמעתי לך, אבא איך התעלמתי מרחמייך הרבים?! ההמשך עצוב וכואב נורא, קשה לי לכתוב אותו.. שערי היפה, המדהים נשר. תוך מס` חודשים אני נותרתי קירחת, חיוורת וחלשה. כל רופא שטיפל בי ציין באוזניי שיש לי יופי נדיר וזה צבט לי את הלב, ה` נתן לי פיקדון יקר, יופי מיוחד, ואני השתמשתי בו הפוך, במקום לשמור עליו הפקרתי אותו...אלוקים! אני היום בת 19 מיוסרת מהחיים, מלאה כאבים ימיי ספורים המחלה גוברת עליי אני רואה את המוות קרוב, אני רוצה שכל מה שהתייסרתי יהיה כפרה על העוונות שלי. אתן, אחיות שלי אנא מכן הלב שלי שבור וקרוע תשמעו לדברי האחרונים שמרו על צניעותכן מכל משמר, מה ישאר לנו אח"כ, מה, יש דין ויש דיין הוא רואה הכל ויודע הכל..והכל יבוא במשפט. אנא מכן, תתחזקנה בצניעות בכל נסיונות וזה שווה אל תחכו לאיתותים. אנא מכן, בשבילי. הכרית ספוגה בדמעותיי אני כותבת בשארית הכח שיש בי אלוקים, אני מבקשת, תאמרנה שההתחזקות הזאת תהיה לרפואתי אני מתחננת, אני רוצה לחיות.

רויטל אברהם.

זה הכוח שלנו בנות ישראל..הצניעות..!!

כמה חשובה הצניעות

רויטל נפטרה כמה זמן אחרי שכתבה את המכתב והצוואה שהשאירה הייתה לפרסם את המכתב שלה ברבים..יהי זכרה ברוך

סיפורו האישי של שרון נחשוני - מרגש מאוד

"שמי שרון נחשוני", פותח שרון את סיפורו המרתק, "אני אב לשלושה ילדים ומתגורר בנס ציונה. שירתתי בעברי בצה"ל ביחידת המסתערבים כלוחם ומפקד ולאחר מכן כמאבטח ביחידה לאבטחת אישים במשרד רה"מ. 


באחד הימים קיבלתי צו מילואים לשבעים יום בבית חגי שבחברון. העמסתי את כל הציוד על האוטו, נפרדתי מאשתי ויצאתי לדרך, וזה דבר מדהים, כי ארבע דקות מהבית, לא בשטחים ולא בתוך הסכנות, קרה לי האירוע החמור ביותר. באמצע הנסיעה התפוצץ לי לפתע צמיג שמאלי קדמי. 


באותה עת תפסתי את הגה המכונית ביד אחת בתוך ההגה, וכתוצאה מכך היד החליקה פנימה, היד הסתובבה לי ועצם היד נעקרה מהמקום. עקרתי את המרפק וזה המשיך עד לכתף, שגם הוא נעקר. הראש שלי נתקע בתוך ההגה וכתוצאה מכך שברתי את הלסת שלי, האף וחלק מהאוזן השמאלית. עד כאן הכל בסדר... 


אני בתוך האוטו, פצוע קשה, ומרוב כאבים אני מאבד את ההכרה. כמו כן איבדתי את האפשרות לנשום לבד, כי האף מרוסק והלסת מדממת. הגעתי למצב חירחורים וחנק. בחירחור האחרון אני במצב של מוות, כלומר שאין אפשרות להוציא אויר מהריאות. אני נחנק וכתוצאה מכך אני מאבד חמצן שלא מגיע למוח. 


את מה שקרה אח"כ סיפרו לי אנשים שראו את המקרה. המכונית סטתה לנתיב הנגדי, הצליחה לחמוק ממספר מכוניות פרטיות עד שהתנגשה חזיתית בעוצמה במשאית סמיטריילר גדולה. המכונית נכנסה מתחת למשאית ונגררה מטרים ארוכים עד שהמשאית נעצרה. מנוע המכונית נכנס לתוך האוטו ועקר לי את כף הרגל, את שני הברכיים והוציא את אגן הירכיים וכן את פרק יד ימין שאחזה בידית ההילוכים. צוותי ההצלה שהגיעו למקום, לאחר שהצליחו להוציא אותי מהרכב, קבעו לי את המוות במקום. כיסו אותי!!! אני יכול להראות לך את התמונה ב'ידיעות' שם מצולם האדם שכיסה אותי. 


והנה, בחסדי ה', מגיע למקום אוטובוס קו 212 מאשדוד, עם נהג ששמו משה מלמד (שחזר בתשובה בעקבות הסיפור), ובאוטובוס יש נוסע עם תווית של קצין רפואה. האיש מתווכח עם נהג האוטובוס ומבקש ממנו לרדת למטה לעזור לפצוע. הוא יורד למטה ושואל: "מדוע האיש הזה מכוסה?", עונים לו: "מה אתה חושב, קר לו, הוא מת!", האיש לא מוותר, מוריד ממני את הכיסוי בודק דופק וצועק: "יש לו עוד סיכוי להשאר בחיים!", הוא רץ במהירות לחוקר התאונות, מביא ממנו מברג פשוט, ומכניס לי אותו לתוך הריאות מהצד. הוא לוקח את העט של חוקר התאונות, זורק את תוכנו, ודרך צינורית העט הוא מנקז לי את הדם מהריאה. במשך כ- 17 דקות הוא נלחם על חיי, בסיומן הוא מחזיר אותי לראשונה לחירחור. לניתוח שהוא ביצע קוראים 'ניתוח טרוקר'. מבצעים אותו בד"כ בשדה הקרב. 


וכך יצאתי ממצב אנוש, למצב אנוש עם סיכוי לחיות. הועברתי מבית החולים קפלן למחלקה אורטופדית בתל השומר. שם אני עובר שיקום, שזה החלק הקשה בכל התקופה הזו. קשה לתאר את התחושה האיומה השוררת במחלקה הזו. אתה רואה נערים בגיל 17, יפים וחכמים, מאבדים את הרצון לחיות, יש כאלה שלא מסוגלים להניע את עצמם. 


באותה תקופה, נאמר לי ע"י רופאי בית החולים שאין סיכוי שאקום על רגלי לעולם. עשו לי 'פרוטקציה' ואמרו לי: "אנחנו נסדר לך עגלה עם מנוע...", הייתי משוכנע שאני עם הליכה רגלית גמרתי. אבי השקיע לשם כך מאות אלפי שקלים בבניית מעליות מיוחדות בכל הבית, כדי שיהיה לי יותר נוח לנוע, כי זה היה ברור שלא אלך יותר. 


היה זה במוצאי שבת, ניתקו אותי מהמורפיום שנועד להקל על כאבי התופת של לקיחת עצם מהירך ללסת. איש לא האמין שאלך על הרגליים, לכן הרשו לעצמם לקחת לי עצמות מהרגל (באותו זמן הבטיח לי הרב אברג'ל שעוד אקום ואלך, הרופא לגלג עליו ואמר: איך ילך? הרי לוקחים לו עצמות מהרגליים). 


בשלב ההתאוששות לקחו אותי להתקלח. אני מובל ככה מפוחד ושואל את גיסי: "שחר, איפה דודה מרים?" הוא מתמהמה, לא עונה לי. אני שואל את אחותי: "את יודעת היכן הדודה?" היא עונה: "הרופאים לא מסכימים שנספר לך" שאלתי למה? היא שאלה: "מדוע זה כל כך מעניין אותך?" אמרתי לה כך: "אם היא חיה, כנראה שסתם חלמתי חלום, אבל אם היא נפטרה, אז כנראה שבאמת ראיתי משהו". אז אמר לי גיסי: "אל תספר שאמרתי לך, אבל היא באמת נפטרה באותו יום שעברת את התאונה". ואז זה חיזק אותי יותר. 


בכל אותה עת שהייתי מחובר למורפיום הייתי מדבר וממלמל על מה שראיתי למעלה בשמים, ואני אפילו לא זוכר מה דיברתי. פעם אחת, למזלי, אחותי וגיסי קלטו שאני הולך לספר משהו מיוחד. הם רצו והביאו דף ועט ורשמו בדיוק מה שאמרתי. היה זה במוצאי שבת אחד, אני זוכר אותו במעומעם, אבל גיסי סיפר שבכל אותה העת שסיפרתי הייתי מפוחד מעצם סיפור הדברים.


שרון מגיש לי את הנייר המקורי בו נכתבו הדברים, וכך כתוב שם: "לאחר התאונה, ראה שרון עצמו נכנס לתוך מנהרה עם אור ונמשך אליה עד שמגיע למעין אולם גדול, חסר מימדים, חסר קצוות, ובו הרבה ספסלים ואנשים רבים מאוד. האנשים היו כולם שמחים והקרינו חום רב ואהבה. כולם היו נפטרים והוא ראה אותם בשלמות כפי שנראו בהיותם בחיים". 


שרון ממשיך בסיפורו: "כולם היו גברים, מלבד הסבתא שעמדה בצד, לבושה יפה, עם מטפחת כסף. האולם היה ענקי, ללא סוף. אני זוכר אנשים בברור כמו אבא של צדוק, סבא של משה כהן, אבא של דוד רפאל ועוד ועוד. חיפשתי את סבא שלי, אך לא מצאתי. שאלתי את שלום נחשוני איפה סבא, והוא אמר שהוא הלך עם אחיו לדבר עלי". 


הסבא היה איש חסד מיוחד במינו ואישיות מוכרת בנס ציונה. כל המשפחה הייתה קשורה אליו מאוד. שרון רצה מאוד לפגוש אותו. ואז הרגיש שרון שהוא מתקדם במרכז האולם לכיוון הבמה שעמדה ממול. 


"אני זוכר, הסתכלתי על עצמי והתביישתי בלבוש שהייתי לבוש בו. הלבוש הוא אמנם רוחני, אבל כל האנשים לבשו בגדים זוהרים, ואילו שלי היו מלוכלכים מאוד. הדבר הראשון שעלה על דעתי זה להסתתר מרוב בושה. מצאתי לי איזו פינה קטנה, ואז ראיתי מעין אור חזק. ידעתי שאם אסתכל עליו אשרף או אכווה. מתוך הקול בקעו שני קולות נוספים, אחד מהם היה 'הקול הרע' והשני הוא 'הקול הטוב'. ליד האורות ראיתי בברור שלושה רבנים שיושבים לפני: הרב יצחק כדורי, הרב דוד בצרי והרב יורם אברג'ל. את הרב יורם אברג'ל כלל לא הכרתי באותם ימים, רק לאחר שהתעוררתי ביררתי מיהו. 


לאחר שנשתרר שקט באולם, הקול הרע אמר: "או אתה או הדודה מרים, אחד מכם נשאר כאן!" בתחילה לא הבנתי מדוע מזכירים את הדודה מרים ואיך היא קשורה לכאן, אבל פתאום הבחנתי בה לידי, על הבמה, באותה צורה שראיתי אותה בבית החולים, חלשה וחולה עם אותו חלוק. אז הבנתי שזהו יום קשה למשפחה ואחד מאתנו צריך להשאר בעולם האמת. 


מיד קפצתי ואמרתי: "אני מוכן להשאר". ואז החל הקול הטוב לדבר ואמר שבעצם גם אני וגם הדודה נשמות כוללות, אחראיות ודואגות למשפחה, כפי שהסבא היה, אבל כדאי אני אשאר כדי שתבוא עוד נשמה לעולם. מנקודה זו ראיתי את סבתא מתרחקת ולא ראיתיה יותר. 


ואז החל תורו של 'הקול הרע'. הוא דרש לעשות לי משפט. ותוך כדי כך אני מרגיש את כל חיי עוברים כבסרט נע, זה הרבה יותר חזק מוידאו, זה כמו שאתה חווה את כל המאורעות מחדש, מהילדות ועד הבגרות, רואים הכל. הבושה היתה איומה, המחזות רצו שם וכולם ראו את מה שעשיתי, גם הדברים הטובים וגם הדברים הרעים. הכל היה פתוח לפניהם: חטא השנאה, כיבוד הורים, לשון הרע, גזל, צניעות ועוד. 


ואז לפתע נשאלתי שאלה כפי שכתוב בספרים: "נשאת ונתת באמונה?" בשמים מאוד מקפידים על עניין האמון. להיות זהיר ולא לגנוב את דעת הבריות, אפילו על דברים קטנים, כמו יציאה מהמפעל כמה דקות קודם מקפידים שם. הקול הרע החל אומר: "אתה לא עשית מלאכתך נאמנה, אלא בשביל הרווח, עבדת בשביל הכסף כי אתה אוהב כסף!" לא יכולתי להשיב, כי הרגשתי שממילא הקול הטוב עונה לו ומזכיר את הדברים הטובים. אחר כך נשאלו השאלות: "קבעת עיתים לתורה?" עניתי שכן. "האם ציפית לישועה?" 


בהמשך פירטו לי את עוונותיי וירדו עמי לפרטים. דיברו איתי על לשון הרע, אין לכם מושג כמה בשמים מקפידים על לשון הרע. המשיכו בנושא השנאה (יש לך חבר שאתה מחפש לריב איתו כל הזמן), בנושא נדרים (נדרת נדר לבית הכנסת ולא קיימת), עברו לנושא כיבוד הורים, משם עברו לדבר על גזל. ואז הקול הטוב החל לסנגר עלי ואמר שאני תורם לישיבות. אבל אז שיסע אותו הקול הרע ואמר: "אבל הוא מתגאה בזה, הוא תלה את התעודה על הקיר". ואז החלו לפרוט את המצוות שלי, כל מצווה לגופה. כמה שמחתי בכל מטר שהלכתי בעולם הזה עם ציצית, אי אפשר לתאר כמה הציצית עוזרת למעלה. לא שוכחים שום מצווה, קטנה כגדולה. 


הקול הטוב המשיך למנות את המצוות שעשיתי, כמו למשל שהתאמצתי לכבד את השבת ולענג אותה בכל דבר שיכולתי, וכן את העובדה שהייתי משמח חתן וכלה. ואז החלו להביא עדים לטובתי, בשלב הזה התערבו הרבנים שהיו שם לטובתי, אנשים לא יודעים מה גדולתם של הצדיקים, הם יכולים להמליץ עלינו שם יושר וטוב, גם הצדיקים שעדיין חיים בעולם הם מעורבים בנעשה בעולמות העליונים. 


ואז הזכירו לי שנסעתי יחד עם גיסי להגרלה שנערכה בבני ברק לטובת ישיבה אחת, ואז כשראש הישיבה נכנס, אמרו ברמקול שמי שיתרום סכום כסף כעת לישיבה יקבל בקבוק יין שהרב ברך עליו. אני קפצתי ראשון ושילמתי את הבקבוק הראשון של הרב. כעת תאר לך שאותו רב, שחי עדיין, בא בכבודו ובעצמו להעיד לטובתי שתרמתי את אותו סכום לישיבה! לאחר מכן הזכירו לי מספר מעשי חסד שעשיתי, כמו עזרה לאלמנה שאף היא עצמה באה להעיד על זה, וזה הדבר שהיטה את כף המאזניים. 


ואז דיבר השופט, שזהו הקול החזק והאדיר שבקע מהאור המסנוור: "האם אתה מקבל על עצמך את הדברים שצריך לעשות?" ואז פירט לי הקול מספר דברים שהם היעוד שלי בחיים ואינני רוצה לחשוף אותם. התחייבתי על אחד מהם ועל השאר אמרתי שאשתדל. הקול המשיך: "דע לך, אתה עומד לסבול הרבה בעולם הזה אבל זה יכפר עליך". 


ואז הסתיים המשפט. התחלתי להסתובב ולרוץ מהאולם בפאניקה. הרגשתי את אותה בושה איומה בשל הבגדים הצואים שלבשתי וכן בגלל החשיפה העצומה של המשפט לעיני כולם. והנה אני רואה את סבתא שלי רצה אחרי והיא היתה יחידה בכל האולם. כאשר יצאתי מהאולם, הבחנתי בעוד רבנים ואנשים שאיני מכיר וכולם הקרינו עלי חום ואהבה. גם בחוץ המשיכה הסבתא לרדוף אחרי, הרגשתי שהיא עושה זאת כדי לוודא שאני אכן עוזב את עולם האמת, שלא אתחרט פתאום ואשאר שם. 


ואז לפתע, נעלמה הסבתא, נעלם האולם והנה אני רואה את עצמי בתוך האמבולנס, רואה את גופתי מונחת על האלונקה והרופאים מטפלים בי. באותו זמן הייתי מבחינה רפואית מחוסר הכרה ומונשם ובכל זאת יכולתי להבחין מלמעלה מיהם הרופאים המטפלים בי. פתאום הפסקתי לראות מלמעלה והתעוררתי בתוך גופי".

משפט צדק או משפט פוליטי ?

טוב אז למי שלא שמע עדיין היום (ב') הורשעו 2 שוטרים חובשי כיפות (ברוך פרץ ואסף יקותיאלי) בעלק "גרימת מוות ברשלנות" של ערבי לפני 4 שנים ותתפלאו מי השופט שהרשיע אותם ???? לא אחר משונא ישראל השמאלן חיים לי-רן שמוכר כשופט שמחמיר עם יהודים ומוכר בציבור, אז מה יהיה עכשיו ? האם ניתם להם את התמיכה מול מערכת המשפט ? אני אומר שכן !! 


מערכת המשפט בישראל היא באמת מערכת משפת צודקת , מערכת המשפט היום בישראל היא מערכת פוליטית שכל שופט ידוע מראש את הכיוון הפוליטי שלו ואיך גם יגמר הדיון ...


השאלה שאני וגם אתם צריכים לשאול היא מה עלינו לעשות על מנת לשנות את הנוסחה הזאת ?
מה אנחנו האנשים הפשוטים בעם יכולים לעשות על מנת למגר את התופעה של שופטים פוליטים גם כאשר הם טוענים שלא ?


אשמח לקבל את תגובתכם ומה אתם חושבים שצריך לעשות בנידון

סיפור אמיתי שסופר על ידי הרב פישל שכטר

משפחה חרדית אחת יצאה לחופשה בטבריה. האישה ושתי הבנות ירדו לכנרת לשחות,

והבעל הלך להתפלל אצל רבי מאיר בעל הנס. הילדות נכנסו למים כשלפתע הגדולה, שלא

ידעה לשחות, מעדה, נסחפה עם הזרם למים העמוקים והחלה לטבוע. האם, על החוף,

ראתה את בתה שוקעת ומתחננת על חייה, ומכיוון שגם היא לא ידעה לשחות, היא רצה

לכביש ובייאושה החלה לסמן למכוניות החולפות שהיא זקוקה לעזרה. מכוניות רבות

חלפו על פניה, צפרו לה, סימנו לה לזוז, צעקו עליה, עד שלבסוף עצר מישהו.

מהמכונית יצא גבר לבוש חליפה נאה ושאל מה קרה. "הבת שלי טובעת", האם צרחה אליו.

אל תשכח שאתה אחרי התקף לב", הוא עוד שמע את אשתו צועקת אחריו, בעודו מסיר את

מעילו מעליו ורץ אל המים. הוא צלל פנימה ועלה בחזרה, מושך אחריו ילדה קטנה.

האם נשמה לרווחה לרגע, עד שקלטה שזו בתה הקטנה, שכנראה קפצה למים כדי להציל את

הגדולה. "יש לי שם עוד ילדה!" היא צרחה והאיש הסתובב בחזרה אל המים "איפה היא?

איפה היא?" והאם מצביעה למרחק וצועקת, "שם, שם". האיש צלל פנימה והתחיל לגרור

את הגוף הקטן וחסר החיים אל החוף כשהוא שומע את האנשים שעומדים על החוף קוראים

אליו, "הראש שלה במים! תוציא לה את הראש מהמים!" הוא משך את הראש הקטן, השעין

אותו על כתפו והביא אותה לחוף. אחד הנוכחים התחיל להנשים את הילדה, ואנשי מד"א

שהגיעו בינתיים באמבולנס מדדו לה דופק ובדקו אותה, אבל לאחר זמן מה פנו לאם

והודיעו לה שהיא הייתה זמן רב מדי מתחת למים והם לא יכולים להצילה. כשהם

מגיעים לבית החולים, הרופאים אומרים את אותו הדבר.

בני המשפחה מתחילים להתפלל לנס. הם מתפללים ללא הפסקה ובבדיקה הבאה הרופא נושא

אליהם עיניים משתאות. "אני לא מאמין! הפעילות המוחית חזרה לתפקוד רגיל!" הילדה

מתעוררת לחיים ויומיים אחר כך יוצאת מבית החולים על שתי רגליים. הרופאים

אומרים שזהו נס רפואי – החמצן לא הגיע למוחה במשך זמן רב מדי בשביל שדבר כזה יקרה

מספר ימים אחר כך המשפחה עורכת סעודת הודיה כדי להודות לאלוקים על הנס, ומבקשת

להזמין לאירוע את האיש שקפץ למים והציל את בתם. הם מוצאים אותו בעזרת בית

החולים. מדובר בעורך דין המתגורר בקיבוץ, אדם שאין לו כל קשר לדת, ומעולם לא

היה לו. הם מזמינים אותו לסעודה והוא מספר להם את סיפורו. הוא היה בתקופת

החלמה מהתקף לב לפני התקרית, והיה בדרך לחופשה בצפון עם אשתו כשראו את אם

המשפחה מתחננת לעזרה. אשתו אמרה לו להמשיך לנסוע, אבל הוא אמר שהיא נראתה כל

כך נואשת, שהוא הרגיש שהוא חייב לעצור ולעזור. הוא סיפר למשפחה שהוא היה חולה

במשך תקופה – אבל בעברו הרחוק היה שחיין אולימפי, אם כי מזה שנים שכבר אינו

שוחה. אבל, כשבוע לפני התקרית, כחלק מתכנית ההחלמה שלו, הוא שהה בבית מלון

והתחיל לשחות שוב. אשתו אמרה לו שזה מסוכן, אבל הוא השיב לה שיש לו הרגשה שהוא

חייב לעשות את זה, והוא נהנה מכל רגע במים. הוא המשיך ואמר, שלולא הזמן שבילה

בשחייה באותו שבוע, לא היה מצליח להציל את בתם. "אז קפצתי למים והצלתי את

הקטנה, אבל אז אמרת לי שיש עוד אחת. נכנסתי שוב למים, וכשמשיתי את השנייה,

והבנתי שראשה נשאר במים, חשבתי שאני משתגע. לא יכולתי לשאת את המחשבה". כשהגיע

הביתה, הוא סיפר, הוא פרץ בדמעות ואמר לאשתו, "אני הרגתי את הילדה ההיא". אשתו

אמרה לו שנהפוך הוא, הוא הציל את הילדה, תוך סיכון חייו שלו.

"אבל אני כל כך טיפש", הוא אמר, "לא הרמתי את ראשה מהמים".

"לא", היא השיבה, "פשוט לא שמת לב".

"לא", הוא התעקש, "היא מתה בגלל הטיפשות שלי! זו הייתה אשמתי. היא הייתה יכולה

לחיות!"

ואז, הוא המשיך בסיפורו: "חזרתי למקום ההוא וטיפסתי על הר גבוה. הבטתי לשמיים

ואמרתי, 'ריבונו של עולם, מעולם לא פניתי אליך בתפילה. גדלתי בקיבוץ, ושם תמיד

לעגנו לתפילות. תפילה הייתה בשבילי תמיד מעשה מביך. זו הפעם הראשונה בחיים

שאני מתפלל אליך. אני לא אוכל להמשיך לחיות ככה. בבקשה, אלוקים, תתייחס לזה

כאילו התפללתי אליך כל חיי, ותחבר את כל התפילות שהייתי מתפלל במשך כל השנים,

ותשתמש בהן כדי להציל את הילדה הזאת. אנא ממך'. ואז, הוא סיפר למשפחה המרותקת

לסיפור, "חזרתי הביתה והתקשרתי לבית החולים ושם אמרו לי שלפני שעה היא

התעוררה. בדיוק בשעה שהתפללתי".

תחשבו על הסיפור הזה. האם הוא היה גיבור מפני שמיהר לקפוץ למים? או אולי מפני

שקפץ פנימה פעמיים? איפה קרתה מתנת החיים? זה קרה ברגע שהוא אמר – הרסתי הכול.

ניסיתי והשתדלתי, אבל נכשלתי. במקום להתייאש, הוא לקח את הלב השבור שלו ולא

נסחף לעבר הדיכאון והעצב, אלא הפך אותו לתפילה. התפילה הראשונה בחייו. תפילה

שיצרה נס!

יש לנו רגעים בחיים שבהם נדמה לנו שנכשלנו, שהרסנו הכול. אנחנו חייבים להבין

שאותם רגעים ממש, אם משתמשים בהם בצורה נכונה, הם הזרעים של הגאולה, המשיח,

רפואה וישועה לכול.

מדינת משטרה

טוב אז סיימנו את חג השבועות שבוע אוכלים הרבה גבינות וזורקים שקיות מים וביצים ושאר ירקות ...
אבל כנראה שמשטרת ישראל התעוררה לתחיה עכשיו.

כאשר מסתנן אונס בית המשפט טוען שזה לא אונס בגלל זהיא סגרה את הרגלים ולא פתחה
אבל כאשר ילד קטן זורק ביצה על מסתנן אז כל היחידות המיוחדות של המשטרה על הרגלים בשביל לתפוס את אותו ילד קטן שבסה"כ זרק ביצה כמנהג חג השבועות...

לאן הגענו ? מתי המשטרה תתחיל לעשות את עבודתה ולא לחפש תעסוקה מהצד שאין לה בסיס ?

אני קורה עכשיו לכל מי שקורא את הבלוג שלי להתחיל להפעיל את מחלקת האינטרנט של משטרת ישראל

וכל אחד שרואה הסתה בפייסבוק וברשת מוזמן כבר עכשיו לשלוח אימייל ל: facebook@police.gov.il
ויעביר אליהם צילום מסך (בכדי שאם הם מוחקם יהיה הוכחה)  + קישור לאותו פרופיל של מסית

הגיע הזמן שמישהו יעשה סדר במשטרת ישראל כי הם נראים כמו בדיחה לצערי

הצביעות של יריב אופנהיימר

טוב מה חדש שאני פותח בכותרת על הצביעות של מר טרור יריב אופנהיימר.


אז ככה תשבו ותחזיקו חזק ...


יריב אופנהיימר מזכ"ל "שלום עכשיו" תובע מהיועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את חה"כ שהשתתפו בצעדה בשבוע שעבר ועל "דברי ההסתה שלהם"

יריב אופנהיימר

רק שמר טרור יריב אופנהיימר שכח שב 16/10/2008
הוא רשם בכתבה שלו ב NRG ש"ההתנחלויות הם סרטן בלב האומה"

מתוך הכתבה מאתר NRG ב 16/10/2008

עכשיו שלא יספרו לכם סיפורים, יריב אופנהיימר הצבוע שלא יבוא עכשיו לומר לנו איך להתנהג

מתוך 5000 מסתננים רק 6 נחשבים פליטים

קבלו בתוך כתבה של רוני דניאל בערוץ 2 "מתוך 5000 מסתננים רק 6 נחשבים פליטים"

נציגי סוכנות הפליטים של האו"ם בישראל ערכו בדיקה . ומצאו שרק 6 מתוך כ-5,000 מסתננים בישראל שנבחרו לדגימה במחקר . נחשבים פליטים.


להלן הכתבה מערוץ 2 

מה אתם אומרים על זה ??

עוד שמאלני משווה עכשיו את בן ארי לנאצי - ביזיון

בהמשך לפוסט קודם על הסתה קבלו עכשיו את מאיר מנדלסון איש שמאל קיצוני שבתחילת השבת הפיץ את תמונתה של ח"כ מירי רגב במדי SS ועכשיו ללא בושה בכלל משווה שת חה"כ ד"ר מיכאל בן ארי לנאצי.

מה אין גבול ? מה יהיה עכשיו זאת השאלה .....

האם משטרת ישראל תעשה משהו בנידון אנחנו עוד נראה...

להלן צילום מסך של השמאלן הקיצוני

שוב הסתה של שמאלני ברשת הפייסבוק

מהמסית הקודם עוד לא נרגענו וכבר אנחנו נקראים לדון במסית שמאלני חדש שקורה לנו פעילי הימין
"נאצים" ועוד מראה דגל ישראל ששונה לסמל הנאצים ולא מספיק אותו שמאלן רקוב מעלה עכשיו בעמוד הפייסבוק שלי את תמונותהם של חברי הכנסת ד"ר מיכאל בן ארי , מירי רגב ודני דנון , אני מצרף לכם כמובן צילום מסך של הפרופיל שלו על מנת שהוא לא ימחק לפני שזה יטופל ע"י משטרת ישראל...

שוב עימות בין יהודים לערבים ביצהר

שוב שבוע אחרי שבוע יש עימותים בין יהודים לבין ערבים באזור יצהר והפעם פתיחה באש כנגד ערבי בשל הגנה עצמית.
אבל כרגיל כמו בכל פעם שיש עימות בין יהודים לערבים התשקורת מאשימה ישר את היהודים, כמו למשל 
בכתבה של אתר NRG ששם כרגיל הכותרת היא "שוב: פלסטיני נורה על ידי מתנחלים ביצהר" ותגידו לי אם זאת לא כותרת עויינת כנגד ציבור המתנחלים ? מצורף צילום מסך

ולהלן גם בכתבה של אתר וואלה תוכלו לראות את ההתנהלות של העורכים השמאלנים ... מצורף צילום מסך

ותגידו לי אתם עכשיו שהתשקורת לא עויינת ??


ועוד דבר למי שעוד לא יודע , ארגון ה"טרור" בצלם הוא זה שמעביר לאתר "וואלה" את כל הסרטונים הערוכים על מנת שוואלה עלק תערוך גם ויעלו את הסרטון, אני מצרף לכם עוד צילום מסך , תראו את הכותרת המסיתה של הכתבה בוואלה וגם מתחת לסרטון תראו מי צילם

הגיע הזמן לעשות לזה סוף ולהלחם נגד התשקורת השמאלנית .


נמאס לי אחרי כל שבת לראות את כל הכתבות העוינות כנגד הציבור הדתי

אז מי רצח את הדמוקרטיה ?

טוב אז אני רוצה לשתף אתכם בסרטון שהכין יהודי יקר בשם טל משיח .
ונושא כפי שכבר ראיתם הוא "אז מי רצח את הדמוקרטיה ?"
אז אני יענה לכם, מאז ומעולם תמיד התשקורת היתה מנוהלת ע"י הזרם השמאלני וחלק מערוצי התשקורת מנועלים ע"י הזרם השמאלני הקיצוני , בסרטן הבא אני אתן לכם דוגמה אחת למה שהתשקורת רושמת לעומת מה שקורה בפועל , להלן הסרטון שהעלה ליוטיוב ידידי טל משיח על שחרורו של חגי אמיר

כמובן שסרטון זה הוא רק דוגמה למה שהתשקורת השמאלנית עושה לנו יום יום ולחלקנו שותפת גם את המוח.

לפני סיום אני מצרף לכם עוד דוגמא קטנה של איש התשקורת אוהד חמו מערוץ 2 שקורא לפעילי ימין "פולשים"

וכמובן שאם תראו את סיום הסרטון הני אתם תראו איך ערבים מאיימים על יהודים ואין כמובן שוטר או איש חוק שעוצר את אותם ערבים מחבלים , אבל לפנות קודם את פעילי הימין המשטרה כמובן מקצועית בזה

ושבו מסתננים לארצם

בס"ד
טוב אז אני פותח את יום שישי שלי בסוגיה שאותי ונראה לי את רוב תושבי מדינת ישראל מדאיג.


תופעת המסתננים אשר תוקפת אותנו בשנים האחרונות ומחריפה משנה לשנה הפכה את תושבי אילת ותושבי דרום תל אביב לבלתי נסבלת.


היתכן שהיום במדינת חוק כאשר יהודי רוצה להסתובב לבדו (גם בחושך) יצטרך לחשוש מפני שוד , אונס ביזה ועוד ועוד ממי ??? ממסתננים אשר אנחנו כמדינה נתנו להם את האפשרות הזמנית לחיות פה בביטחון הם שיערערו את הביטחון שלנו ??


אז כן, גם אני תומך ויותר מזה דורש מראש המששלה וממשלתו להחזיר את כל המסתננים מסודן , אריתריאה ושאר מדינות חזרה לארץ מולדתם או לתת להם את האפשרות לבחור מדינה שתסקים לקלוט אותה ..


יש גבול לכמה שאנחנו מוכנים לתת ועו על חשבון החיים שלנו.


כמו כן מחזק אני את ידם של ח"כ ד"ר מיכאל בן ארי , ברוך מרזל , ח"כ מירי רגב , משמר השכונות וכל תושבי דרום תל אביב ואילת על שלא מוותרים ונלחמים כל יום על ישראל יהודית

שבת שלום וחג שבועות שמח

בס"ד

טוב חברים עכשיו לפי שבת קודש בפרשת במדבר אשר חופפת יחד אם חג השבועות אני רוצה קודם לאחל לכם שבת שלום ומבורכת וחג שבועות שמח לכולם

                                        

את דברי הקודש אני רוצה להקדיש לרפואתן של מאי ליהן בת איילת ואפרת הנצי גלית בת אסתר לרפואה שלימה

* כמו כן מחודש הבא אני מוציא עלון שבוע קבוע לבתי כנסת באיזור המרכז, מי שמעוניין לתרום להוצאת העלון ולהקדיש לעילוי או לרפואת ניתן לצור איתי קשר בפרטים הרשומים בחתימה.

פרשת השבוע – במדבר

פרשת במדבר היא פרשת השבוע הראשונה בספר במדבר. היא מתחילה בראש הספר ומסתיימת בפרק ד' פסוק כ'.

נושאים בפרשה

הפרשה עוסקת בעיקר במניינים ובמִפקדים של בני ישראל ושבטיו.

·        פירוט שמותיהם של נשיאי השבטים.

·        מפקד של כל הגברים יוצאי צבא בעם ישראל לפי שבטים.

·        חלוקת שנים עשר השבטים לארבעה מחנות.

·        תיאור תפקידי שבט לוי ומניין הלויים.

·        פדיון בכורות בני ישראל בבני שבט לוי.

·        תיאור ספציפי של תפקידי הלוויים בני קהת: נשיאת כלי המקדש.

הפרשה היא חלק מרצף הפרשות בתחילת ספר במדבר העוסקות בהקמת מחנה ישראל ובהכנות לנסיעה מהר סיני אל ארץ ישראל.

בפרשת במדבר יש 159 פסוקים, מה שמציב אותה במקום ה-3 מבין כל 54 פרשות השבוע מבחינת מספר הפסוקים. והיא מחולקת ל-30 פרשיות (מיקום 4),

מתוכן 23 פרשיות פתוחות ו-7 סתומות, לעומת זאת בפרשה זו אין כלל מצוות.

הפטרה

ההפטרה היא בספר הושע, פרק ב' פסוקים א-כב. ההפטרה נפתחת בפסוק "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא יִמד ולא ייספר", המתקשר למניין בני ישראל בפרשה.

	תל אביב	חיפה	באר שבע	אילת	ירושלים
כניסת השבת	19:16	19:08	19:14	19:01	19:00
צאת חג השבועות	20:20	20:21	20:17	20:12	20:17

נאום של ברוך מרזל בהפגנה נגד המסתננים בדרום תל אביב

קבלו נאום של כמה דקות של איש הימין ברוך מרזל אשר הגיע לתמוך בתושבי דרום תל אביב נגד הפשיעה הגדולה של המסתננים בהפגנה של משמר השכונות

צילום: מוקד חדשות 105

חוג בית של ח"כ ד"ר מיכאל בן ארי בגבעת שמואל

סרטון של 3 דקות מחוג הבית של ח"כ ד"ר מיכאל בן ארי אצל משפחת צעירי ביישוב גבעת שמואל

צילום: מוקד חדשות 105