שבת שלום | פרשת דברים (שבת חזון) + זמני השבת והצום

בס"ד

אהלן חברים, לפני שבת קודש בפרשת דברים (שבת חזון) אני רוצה לבקש מכם לעזור להגדיל את רשימת התפוצה, מי שיש לו או לה יהודים שרוצים גם לקבל את תפוצת הדת לשלוח לי במייל חוזר כתובות אימייל ושמות על מנת שאני אצרף אותם גם לרשימת התפוצה.

              

את דברי הקודש השבוע אני רוצה להקדיש לרפואת: מאי ליהן בת איילת , דניאלה בת חווה , אפרת הנצי גלית בת אסתר , שגית כהן בת בלה

פרשת השבוע דברים (שבת חזון)

פרשת דברים היא פרשת השבוע הראשונה בספר דברים. היא מתחילה בתחילת הספר ומסתיימת בפרק ג' פסוק כב.

את פרשת דברים קוראים תמיד בשבת שלפני תשעה באב, ועל שם ההפטרה היא נקראת "שבת חזון". יש קהילות שבהן קוראים את אחד מן הפסוקים בפרשה, הפותח במילה "איכה", במנגינת טעמי המקרא של מגילת איכה.

נושאים בפרשה

בפרשת דברים מתחיל משה רבנו בסדרת הנאומים שנשא לפני מותו. בפרשה הוא סוקר את מינוי נשיאי השבטים והשופטים, מתאר את חטא המרגלים ואת העונש עליו, את יחסי בני ישראל עם אדום, מואב ועמון, את המלחמות עם סיחון ועוג ואת מתן הנחלות בעבר הירדן המזרחי לשבט ראובן, לשבט גד ולחצי שבט המנשה.

שם הפרשה נלקח מהפסוק הראשון שלה: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל...".

הפטרה

מכיוון שהשבת שבה קוראים את פרשת דברים היא השבת שלפני תשעה באב, מפטירים בעניין חטאי עם ישראל, בהפטרה השלישית מתלת דפורענותא. האשכנזים והספרדים מפטירים בפרק הראשון של ספר ישעיהו, מפסוק א עד פסוק כז, היא הפטרת "חזון ישעיהו". התימנים, שכבר קראו את ראשית הפרק בשבוע הקודם, קוראים בהמשך אותו פרק, מפסוק כא ("איכה הייתה לזונה קריה נאמנה") עד פסוק לא.

קצת על תשעה באב

תשעה באב הוא יום תענית מדרבנן, המציין את חורבן בתי המקדש - חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס בידי צבאו של נבוכדנצר השני מלך בבל, וחורבן בית שני בשנת 70 בידי הצבא הרומי ובראשו המצביא טיטוס. התענית חלה ביום ט' באב, והיא מהווה את שיא האבלות של תקופת ימי בין המצרים. במקרה שט' באב חל בשבת, התענית נדחית לי' באב.

תענית זאת היא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש.

לפי המסורת, לאחר ביאת המשיח ובניית בית המקדש השלישי, תשעה באב, כשאר הצומות על החורבן, יהפוך ליום של חג ושמחה.

התענית בתקופת גלות בבל

בית המקדש הראשון חרב בשנת 586 לפנה"ס, ולפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית בשנת ג'של"ח,‏ שהיא 422 לפנה"ס.

קיומו של צום בחודש אב שנקבע לאחר חורבן בית המקדש הראשון מוזכר כבר בספר זכריה (שזמנו מתוארך לסוף תקופת גלות בבל ותחילת ימי בית המקדש השני), אך ללא פירוט באיזה יום בחודש חל הצום. בספר מתוארת משלחת מבבל שנשלחה אל כהנים ונביאים בארץ ישראל עם שאלה לגבי עצם התענית בחודש אב, וזאת לאור התהליך ההפוך: שיבת ציון ובניית בית המקדש השני:

           

הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים?

– זכריה ז, ג

התשובה למשלחת היא סדרת נבואות ארוכה הכוללת דברי מוסר על חשיבות תיקון המעשים הרעים העולה בהרבה על חשיבות הצום, ונבואות נחמה על בניין ירושלים ויהודה. בסיום מופיעה נבואה על הפיכת הצומות לימי שמחה:

           

כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי (י"ז בתמוז) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (צום גדליה) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (עשרה בטבת) יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים.

– זכריה, ח, יח-יט

ההנחה היא שהצום המוזכר בספר זכריה התקיים בתשעה באב או בסמוך לו, בהתאם לכך שיום חורבן בית המקדש הראשון מתוארך לז' באב בספר מלכים, ולי' באב בספר ירמיהו.

התענית בתקופת בית שני

הדעות חלוקות בשאלה האם צום תשעה באב התקיים במהלך תקופת בית שני.

בתקופת בית שני מוזכר התאריך תשעה באב בהקשר של יום קרבן עצים, אשר נחשב כיום שמחה (מאוחר יותר נדחה קורבן עצים זה לט"ו באב מסיבות שונות)‏ יש שכתבו שקרבן העצים נקבע ליום זה בכוונה, על מנת לקיים את נבואת זכריה על הפיכת ימי צום לימי שמחה,‏.

לעומת זאת, הרמב"ם כותב בפירוש המשנה‏ כי צום תשעה באב נהג גם בזמן שבית המקדש השני עמד על תילו. מנגד, רבים חלקו על דעה זו של הרמב"ם‏.

יש שכתבו כי גם לשיטת הרמב"ם לא היה צום קבוע ביום תשעה באב בתקופת בית שני, אלא קיום הצום היה תלוי הנסיבות המדיניות: כאשר הייתה עצמאות לישראל לא נהג הצום, וכאשר אבדה העצמאות נהג הצום.‏

במשנה במסכת תענית (שנערכה בתקופה שלאחר מרד בר כוכבא וחורבן בית המקדש השני), מוזכר לראשונה התאריך "תשעה באב" כיום צום על חורבן בתי המקדש הראשון והשני. הגמרא‏ מביאה ברייתא המסבירה כיצד הוחלט על התאריך תשעה באב כיום חורבן בית המקדש הראשון, לאור המקורות הסותרים המציינים את יום החורבן כז' באב וכי' באב:

"אי אפשר לומר בשבעה שהרי כבר נאמר בעשור, ואי אפשר לומר בעשור שהרי כבר נאמר בשבעה. הא כיצד: בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו."

בניגוד להלכה שנקבעה, דעת רבי יוחנן הייתה שראוי היה לקבוע את התענית בעשרה באב, "מפני שרובו של היכל בו נשרף", אולם חכמים שחלקו עליו העדיפו את קביעת הצום ביום בו התחילה הפורענות, ולא ביום בו היה עיקר הפורענות.

	תל אביב	חיפה	באר שבע	אילת	ירושלים
כניסת השבת	19:20	19:11	19:17	19:05	19:04
צאת השבת	20:20	20:22	20:18	20:14	20:18
צאת הצום ביום א'	20:10	20:10	20:08	20:03	20:07