בס"ד
בוקר טוב יהודים יקרים, אחרי תקופה שבא לא שלחתי לכם קצת על פרשת השבוע השבוע הזה "פרשת מקץ" שהיא גם שבת חנוכה .
אני מקדיש את דברי הקודש לרפואת מאי ליהן בת איילת , דניאלה בת חווה ואפרת הנצי גלית בת אסתר.
פרשת מקץ
פרשת מִקֵּץ היא פרשת השבוע העשירית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק מ"א פסוק א ומסתיימת בפרק מ"ד פסוק יז.
את פרשת מקץ קוראים כמעט תמיד בשבת החלה בחג החנוכה. אם יש שתי שבתות בחנוכה, קוראים את פרשת מקץ בשבת השנייה.
נושאים בפרשה
הפרשה ממשיכה לתאר את סיפור יוסף ואחיו. היא נפתחת כאשר יוסף מצוי בבור בית הסוהר במצרים.
פרעה חולם שני חלומות מטרידים: בראשון עולות מן היאור שבע פרות שמנות ולאחריהן שבע פרות רזות. הפרות הרזות אוכלות את הפרות השמנות ונותרות רזות כשהיו. בשני עולות שבע שיבולים בריאות וטובות בקנה אחד ולאחריהן שבע שיבולים דקות ושדופות, ושוב השיבולים הדקות אוכלות את השיבולים הבריאות. פרעה מבקש מן היועצים ומן החרטומים לפתור את חלומו, אך הם אינם מצליחים בכך. אז נזכר שר המשקים ביוסף, שפתר את חלומו שנתיים קודם לכן, ומציע לפרעה להביא את יוסף לפתור את החלום. יוסף מובא מן הכלא, מתייצב לפני פרעה ומפענח מיד את החלום: על ארץ מצרים עתידות לבוא שבע שנות שובע ושפע, ומיד אחריהן שבע שנות רעב. יוסף אינו מסתפק בפתרון החלום ומציע מיד לפרעה תוכנית פעולה: לאסוף את כל התבואה שתגדל בשנות השובע אל מחסני המלך, ולהשתמש בה למאכל בשנות הרעב.
פרעה מתרשם מאוד מדברי יוסף, ממנה אותו להיות המשנה למלך, מלביש אותו בבגדי מלכות ובסממני מלכות נוספים, ומפקיד אותו על תוכנית איסוף התבואה. האירועים מתרחשים כפי שחזה יוסף: באות שבע שנות שבע שבהן אוסף יוסף את התבואה למחסנים, ולאחריהן מתחיל רעב כבד בכל האזור. בינתיים נישא יוסף ומוליד שני ילדים, מנשה ואפרים.
הרעב פוגע גם בארץ כנען, ויעקב שולח את בניו - אחי יוסף - למצרים לקנות אוכל. הם באים לפני יוסף ומשתחווים לו - כפי שחזה בחלומותיו בנערותו - אך אינם מזהים אותו, בעוד הוא מזהה אותם. הוא מאשים אותם שהם מרגלים, אוסר את שמעון ושולח אותם, מצוידים בתבואה, חזרה לארץ כנען, תוך שהוא מזהיר אותם כי יקבל אותם בשנית רק אם יביאו איתם את בנימין, שלא הצטרף למסע הראשון. יעקב שומע את הבשורות הקשות ומסרב לשלוח את בנימין: "אותי שיכלתם: יוסף איננו, ושמעון איננו, ואת בנימין תיקחו?!".
כשתם האוכל בבית יעקב הוא מסכים לשלוח את בנימין, אחרי שיהודה מקבל אחריות עליו. האחים באים למצרים ומובאים שוב לבית יוסף. יוסף - שמצדו מתקשה להסתיר את סערת רגשותיו למראה בנימין, ובוכה בחדר צדדי - משחרר את שמעון, יושב עם האחים לסעודה ומצייד אותם בתבואה רבה. אולם לצד זאת הוא מורה למשרתו להחביא את גביע הכסף שלו באמתחת בנימין. כשיוצאים האחים לדרכם חזרה לארץ כנען, רודף אותם האיש ומאשים אותם בגניבת הגביע. האחים המופתעים מכחישים בתוקף, וקובעים: "אשר יימצא איתו מעבדיך ומת, וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים". בחיפוש שנערך מתגלה הגביע אצל בנימין, והאחים מובאים חזרה לבית יוסף ומציעים את עצמם לעבדים אך יוסף מתעקש שרק בנימין יישאר אצלו כעבד, והשאר ישוחררו לעלות לשלום אל אביהם. בנקודת מבחן זו, שבה יתגלה אם יחסו של יהודה לבנימין שונה מהיחס שהפגין כלפי יוסף בעת מכירתו, מסתיימת הפרשה.
הפטרה
מכיוון שבדרך כלל קוראים את פרשת מקץ בחנוכה, מפטירים בהפטרה המיוחדת לחנוכה. בשנים הנדירות יחסית (כ-10% מהשנים) שבהן קוראים את פרשת מקץ שלא בחנוכה, שנים מסוג זחא וזחג, מפטירים בספר מלכים א, מפרק ג' פסוק טו עד פרק ד' פסוק א - הפסוקים המתארים את משפט שלמה.
בנוסף אני מצרף לכם הלכה מפי מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א גדול הדור בנושא הדלקת נר החנוכה בערב שבת
הקדמת תפלת המנחה להדלקת הנרות
טוב להחמיר להתפלל תפלת מנחה בערב שבת חנוכה, קודם הדלקת הנרות, מפני שתפילת מנחה נתקנה כנגד קרבן התמיד של בין הערביים, שהיו מקריבים בבית המקדש, והדלקת הנרות היא זכר לנס שנעשה במנורת בית המקדש. וסדר העבודה בבית המקדש היה, להקדים הקרבת קרבן התמיד להדלקת הנרות, לפיכך נכון להקדים את תפלת המנחה להדלקת נרות החנוכה. ולכן נהגו רבים להתפלל תפלת מנחה בשעה מוקדמת ביום ששי, ואחר כך חוזרים לבתיהם, ומתארגנים לכבוד שבת, ומדליקין נרות חנוכה, ושוב חוזרים לבית הכנסת לתפלת ערבית.
ומכל מקום, אם אינו מוצא בנקל מנין שמתפללים מנחה מוקדמת, כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שעדיף שיקדים הדלקת נרות חנוכה לתפילת מנחה, וללכת להתפלל עם הציבור אחר הדלקת הנרות, מאשר להתפלל מנחה ביחידות ואחר כך להדליק נרות. כי מעלת תפלה בציבור גדולה יותר מענין הקדמת תפלת מנחה להדלקת הנרות.
זמן הדלקת נרות חנוכה בערב שבת
והנה בכל יום, מנהגינו כמו שנתבאר כבר, להדליק נרות בזמן צאת הכוכבים. ולמנהג האשכנזים יש שמדליקים נרות חנוכה בזמן שקיעת החמה. ובערב שבת של חנוכה, בודאי לא ניתן להדליק נרות בשעה מאוחרת כל כך, שהרי כבר נכנסה השבת וקדש היום. לכן יש להקדים את הדלקת נרות החנוכה לפני זמן כניסת השבת. ואין להקדים את הדלקת נרות החנוכה בערב שבת יותר מדאי, אלא ידליק כעשרים דקות לפני השקיעה, ואם רצה להקדים יותר, רשאי, ובתנאי שלא ידליק מוקדם יותר מזמן פלג המנחה, שהוא שיעור שעה ורבע בשעות זמניות קודם שקיעת החמה. (וכבר נתבאר בעבר במסגרת זו ששעות זמניות היינו שמחשב כל יום מתחילתו עד סופו ומחלק הזמן לשתים עשרה חלקים, וכל חלק הוא שעה זמנית, וממילא בימות החורף שהימים קצרים, שעה זמנית היא קצרה משעה רגילה, ובימות הקיץ היא ארוכה יותר.)
תל אביב
|
חיפה
|
באר שבע
|
אילת
|
ירושלים
| |
כניסת השבת
|
16:16
|
16:04
|
16:17
|
16:12
|
16:01
|
צאת השבת
|
17:17
|
17:15
|
17:19
|
17:22
|
17:16
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובות הכוללות קללות ימחקו !